לוגו פיטנס גנקי סטודיו פילאטיס

בתקופה האחרונה חוויתי משבר נפשי קשה. נאלצתי להתמודד עם מקרה אישי, ששאב ממני הרבה משאבים נפשיים וגרם לי לשאול את עצמי

?”למה זה קורה לי”

?”למה דווקא אני”

?” למה לא יכול לקרות לי משהו טוב לשם שינוי”

רציתי להזדחל לתוך המיטה ולא לצאת ממנה

רציתי להישאר בבית ולא ללכת לעבודה

רציתי שמישהו ישב לידי וילטף אותי,שיגיד , לי שאני צודקת, שהעולם באמת לא עושה עמי צדק

נפלתי למצב רוח שחור. חיפשתי נחמה

הרגשתי שנפער בתוכי חור שחור ענקי והריקנות שהביאה עמה החור הזה עשתה לי רע על הנשמה

לא יכולתי לסבול את זה

כשלא היה אף אחד מסביבי, כשלא יכולתי להרשות לעצמי לא ללכת לעבודה, כשלא באמת הענקתי לעצמי את האופציה להתאבל חיפשתי דרכים אחרות שימלאו את החלל הריק שנוצר בתוכי

האוכל היה שם בשבילי, מילא אותי עד אפס מקום ואף יותר מכך.

אכלתי ואכלתי עד שהרגשתי שלא רק שהבור התמלא, אלא גם דאגתי להכניס אקסטרה שיחזיק לעוד יממה. אבל אחרי יממה נאלצתי לדחוס עוד ועוד אוכל, והעניין דרש תחזוקה.


אכילה רגשית: האוכל היה שם בשבילי, מילא אותי עד אפס מקום

מעבר לכך- הנחמה שכל כך חשקתי בה לא באמת הגיעה בעקבות האכילה. היא הייתה שקרית, מזויפת עם תוקף קצר מאוד

במקום נחמה- האכילה הרגשית גרמה לחור שבתוכי לגדול, כי הרגשתי חלשה. הרגשתי שאני שמה את הגוף והבריאות שלי במקום האחרון. הרגשתי פחות מוצלחת, פחות שוות ערך

ואז הבנתי

האכילה הרגשית הזאת- היא שקר גס

אני בעצם שיקרתי לעצמי

היא סוג של מסיכה מאוד זמינה שאנחנו שמות על העיניים שלנו, כאשר אנחנו צריכות להתמודד עם סיטואציה קשה, אבל במציאות רק מחפשות לברוח מהתמודדות

מצאתי את עצמי מתחבאת מאחורי האוכל בכדי לא להתמודד עם האתגרים שמביאים עימם החיים

?מתי האוכל הפך למאהב שלנו

?מתי האוכל הפך להיות מנחם

?מתי התחלנו לייחס לאוכל תכונות אופי אנושיות

אני מאמינה שזה הגיע מתוך חסך שקיים אצלנו בפנים, וביקשנו למצוא לו תחליף

הבן זוג שלי לא התנהג כמצופה- אז האוכל היה שם בשביל למלא את החסר

הרגשתי שאני לא מספיק טובה בעבודה שלי- האוכל היה שם בשביל להעניק הרגשה טובה

הייתי עייפה- האוכל היה שם בשביל לנחם אותי

לנצח נשאר באקט הקל ביותר- לפנות לאכילה רגשית

 


?אבל במה אכילה הרגשית עוזרת לנו

אנחנו צריכות להבין שאנחנו צריכות להתחיל ללמוד להתמודד

להתמודד עם החיים, עם אובדן, עם קושי, עם מכשולים. לא לפחד ולצאת מאזור הנוחות שלנו. הפחד להישאר באזור הנוחות משתק אותנו, משאיר אותנו במקום

לא מעניק לנו את האופציה להתפתח, ללמוד, להשתפשף ולהתמודד

*!תהיי מודעת להתמודדות שאת חווה*

המודעות למצב הקיים תפתח לך את הראש, ההבנה שמשהו קשה מתרחש כרגע היא הדבר הכי משמעותי. ברגע שנהיה מודעות לכך, נוכל להתחיל לפעול בצורה שתטיב עמנו

בחרי לא לעטות את המסכה על העיניים בכל פעם שאת נתקלת במכשול

בחרי להיות מודעת אליו, להודות בפני עצמך שהוא קיים, נמצא, ושצריך להתמודד אתו


שאלי את עצמך- "האם אני באמת צריכה את זה״

?האם האכילה הזו תעזור לי עכשיו

?האם אני באמת רעבה

*העניקי לעצמך את מה שאת באמת צריכה*

לא צריך לחכות למישהו שיבוא וילטף אותנו, שיגיד לנו שאנחנו צודקות

לא צריך לפנות אל האוכל שימלא בתוכנו את החור שנפער

אנחנו מכירות את עצמנו הכי טוב

אנחנו יכולות להעניק לעצמנו את הנחמה שתתאים לנו

אולי לצאת לטיול, או לעשות מדיטציה, או לדבר עם חברה טובה או עם איש מקצוע, ואולי אפילו פשוט לבכות, להתפרק, להעניק לעצמנו יום יומיים של שקט למחשבה

אולי לבקש עזרה

נסי לא לחפש את הנחמה שלך בחוץ

נסי לחפש אותה בפנים

?שאלי את עצמך- מה יעשה לי הכי טוב עכשיו

?מה יעזור לי באמת להתמודד

*תאפשרי לרגשות לצוף*

העניקי לעצמך זמן, כדי לחוות את כל סקלת הרגשות, את העצב, הכעס, התהייה, השמחה האדישות והרגישות

 

אל תנסי להחביא את הרגשות שלך מאחורי אכילה רגשית

!את כועסת - תצעקי

!את עצובה - תבכי

!את תוהה - תשאלי

!את שמחה - תצחקי

 

חוויית הרגשות * האמיתיים* היא הממלאת בסופו של דבר את החור הפעור

!חוויית הרגשות- היא ההתמודדות

*מסגרי בזמן*

!הרשי לעצמך לשקוע, זה בסדר

!אפשרי לעצמך גם אכילה רגשית. זה בסדר

היי מודעת לאכילה זו, וקבעי לך מסגרת זמן שבה את מאפשרת לעצמך לעשות כרצונך

אל תכעסי על עצמך שאת לא מסוגלת לוותר על האכילה הרגשית, זה כל כך לגיטימי ואנושי

אנחנו לא מושלמות- אמנם הרציונל נמצא בראש, אבל לפעמים קשה לנו להיות בשליטה, וזה אנושי

קבלי את זה כמו שזה, אל תלקי את עצמך שאת לא מצליחה להיות בשליטה

בתום מסגרת הזמן שהקצבת לעצמך, קומי, סגרי את חלון האכילה הרגשית ושאלי את עצמך

“?מה אני עושה עכשיו שיקדם אותי הלאה”

*זכרי, שהאוכל, קיים בראש ובראשונה למטרות הישרדות”

עידן השפע הביא עמו הרבה אכילה עודפת

אנחנו לא חייבות לטעות את כל מגוון המאכלים שנמצאים על השולחן

נסי להקשיב לתחושות הרעב והשובע

שימי את הגוף שלך בעדיפות הראשונה

היי קשובה לו

תני לו אך ורק מה שהוא צריך ומה שעושה לו טוב

הגוף שלנו הוא מכונה חכמה.

מכונה שיודעת לבקש בדיוק את מה שאת צריכה

נסי להתחבר אליו ולרצונות שלו

אל תתני לשפע לבלבל אותך

וחשוב מכל-  זכרי שכל אתגר הוא הזדמנות להתפתחות

ונפל בחלקנו ללמוד מכל מכשול, אבל, סבל או מכה

חשוב שנעצור לרגע, נתמודד ובסוף ניקח גם את הכלים שלמדנו להמשך

הדרך רצופה מכשולים- וזה מה שמקדם אותנו הלאה

פיטנס ג׳נקי
הסטודיו לפילאטיס
של גבעתיים